daphna's blog

אשכול גנים - רחבת ״כיכר העיר״

מגיעים לפגישה ראשונה עם הצוות המורחב.

מדובר במרחב של כ 400 מ׳ עמוס חפצים, ספסלים, כסאות,

ריצוף רועש. מלא ילדים מתרוצצים. שמח!

מקריאים לנו רשימת חלומות ארוכה. WISH LIST.

כל גננת רוצה משהו מיוחד שהיא חולמת עליו כבר שנים. כולן צריכות עוד מקום. עוד אחסון.

אנחנו צוות של שלושה - אדריכלית, נגר ומעצבת. מקשיבים, שואלים, בעיקר סופגים.

אחרי המפגש קובעים #בקפאין לראות איך מקבצים את כל הנתונים האלו לתכנית ריאלית הן מבחינה מעשית והן מבחינה תקציבית. בסוף הכל מתנקז לתקציב.

התחלנו עם קונספט. בדקנו מספר כיוונים ובסופו של דבר הוחלט על הקונספט - ״כיכר העיר״.

מרכז הרחבה נשאר פתוח לפעילויות משתנות - ספורט, ריקוד, התכנסויות וחגים.

בצידי המרחב יעמדו ה״דוכנים״ - פינות ייעודיות לפעילות מסויימת: מטבח ובית קפה, מרחב מייקרינג, פינת רוגע ובמה.

כל פינה תקבל איפיון אישי שתואם את הייעוד שלה.

החלטנו לשמור על טונוס גוונים רגוע וטבעי על מנת להרגיע את הרוחות ולאפשר שקט ויזואלי.

הנה חלק קטן מההדמיות:

ואז - הפתעה!!

הרצפה לא תקנית. מחליקה. חייבים לטפל קודם כל בנושא הזה. #מיכלתירושי האדריכלית מתעקשת. לא מתפשרים על בטיחות. עיצוב זה יפה ונעים לעין וגם ללב, אבל בטיחות קודמת לכל! אין לעגל פינות. לא מתפשרים. שום טפט מעוצב לא שווה פציעה.

המרחב כבר פונה מכל מה שהיה בו ואז הכל נדחה. הלו׳׳ז שהיה בלתי אפשרי מלכתחילה משתנה ולא לטובת אף אחד מהצדדים..

שנת הלימודים נפתחת עוד פחות מחודש ואי אפשר להתחיל לעבוד. לחץ גדול.

אחרי ימים של התלבטות לגבי סוג רצפה ועלויות הוחלט במועצה ליישם רצפת פוליאורטן צבועה. פתאם אני נדרשת לעצב רצפה. מרגש! משהו חדש :)

אז נסעתי לבית טמבור לבדוק איך הגוונים ייראו בסדר גודל יותר משמעותי מסטריפ צבע במניפה.

והחלטתי להכניס את הטבע לעיר.

נחל תכלכל ינוע במרכז הרחבה ומשני צידיו - אדמה ומדשאות. זה יכניס זרימה, תנועה, יאפשר משחקים כמו ים יבשה, הליכה לאורך גדות הנחל, שיווי משקל...

עם כל שכבת צבע נעשה לנו יותר קל על הלב. הרחבה מוארת ונקיה. הרבה יותר שקטה ומזמינה.

לא מחליקים עליה. יש בה גמישות מסויימת. שדרוג אמיתי למבנה!

עכשיו אפשר להתחיל בעיצוב נטו. העבודה הרצינית מבחינתי ומבחינת שי הרץ - הנגר, מתחילה.

סקיצות קמות לתחיה, הדמיות, בחירת חומרים, עבודה מול הדפוס, אינספור שעות בשטח למדידות סופיות. אבל מתחילים לראות את השטח קם לתחיה. ההדמיות יוצאות מהמסך ומקבלות חיים.

התרגשות על בסיס יומיומי!

אחרי שעות, ימים, שבועות - נקבע תאריך לפתיחה חגיגית.

פינישים אחרונים, עוד טאצ׳ אפ וזהו זה - הכל עומד במקום. השמחה עצומה וההתרגשות לקראת הילדים שמגיעים ומשמישים את הרחבה, את הפינות השונות. איך הם ישר יודעים מה לעשות? לראות את ההתלהבות של הילדים, של ההורים, של הצוות - מרגש אותי כל פעם מחדש.